הבחירה ברוע

מלחמת האזרחים בסוריה מעבר לכל הנוראיות שבה היא גם אחת הפרכות האפקטיביות ביותר שהולידה המאה ה-21 לעמדה הפילוסופית של חנה ארדנסט מייסדת שיטת הבנאליות של הרוע. אם יש משהו שדי ברור ביחס לכל הצדדים הלוחמים בשכנתנו הצפונית אז זו העובדה שכולם רוצחים מרצון ומכוונת תחילה. עשרות אלפי אנשים, אם לא מאות אלפי, אוחזים בחרב ובנשק ומוכנים לרצוח זקנים, נשים וילדים לא בשם מנגנון אופל המוני ומנוכר שבו הם רק ברגים אפורים אלא בשם שנאה אישית ממשית וחיונית באופן מפתיע ועמוק.

בשאר אסד והגנרלים שלו וכן גם החיילים הפשוטים בצבאו, בחורים כל רגע להמשיך את הילולת

הדם שלהם. עובדה אלפים רבים ערקו למחנה האופוזיציה כך שמחסום הפחד נשבר מזמן ולא יכול להוות תירוץ לנשארים מאחור. באופן דומה חברי ארגוני הטרור והאסלאם הלוחמים בנשיא הגיעו לסוריה בכוחות עצמם. מדובר באנשים בעלי תודעת שליחות והכרה עמוקה של דרכים הדתית פוליטית שהיא היא המובילה אותם לחולל את מסיבת הדם בה הם לוקחים חלק.

לעיננו קמה ונצבת מערכת רשע וולונטרית בה לוקחים חלק מיליוני בני אדם (הלוחמים ותומכיהם בסוריה ובמדינות ערב) ועמים רבים כשכל צד בצורה חופשית מלמד את האנושות פרק חדש בהלכות טבח ורצח. מערכת חופשית זו מלמדת כי הבחירה ברע או גרימת הרע אינה משהו שנוצר בעקבות המון גדול שהולך בעיוורון אחרי מנהיג כריזמטי. אפשר בעצם לומר את ההפך, פרטים רבים שמאמינים בדרך רשע מסוימת מייצרים לטובת עולמם מלך או מנהיג שלוקח את הארס הטבוע בהם והופך אותו לשיטה מסודרת ומקובלת בעלת בירוקרטיה והיררכיה הגיונית ותכליתית. מבחינה זו די ברור שלו בגרמניה הנאצית היתה התנגדות מאסיבית לשנאת היהודים השואה לא היתה מתרחשת. רצח עם לעולם לא נעשה בחלל ריק והוא לא מתאפשר ללא הסכמה מודעת ומוחלטת של כל נתיני הממלכה שנותנים גב לשלטון ומייצרים את כוחו והלגיטימיות שלו.

הנורא שבאמת זו קשור גם לכך ששתיקת העולם כיום היא למעשה הסכמה עם הרוע. נכון שני הצדדים במלחמת האזרחים הסורית יכולים להתחרות על תואר מפלצת השנה. אולם בתווך יש נשים וילדים ובהמה רבה שלא עשו דבר. רק למען המון רב זה האנושות היתה צריכה להתגייס ולהפריד בין הניצים תוך כפיית הסכם כזה או אחר בסוריה. במקום לעשות זאת האנושות כולה בורחת ואו תומכת מאחד משני ציידי המשוואה. תמיכה זו המלווה בצביעות רבה מוסברת בהסברים מהסברים שונים אולם מחירה האמיתי יהיה גדילת הרוע והתפשטותו. שהרי כשלא נלחמים ברע מאפשרים את שגשוגו והרע כידוע אינו מבחין בין ידיד לאויב אלא שואב את הכל אל תוכנו בתאבון רצחני אין סופי. חבל שמדינות המערב ואפילו רוסיה וסין ייזכרו להילחם במפלצת האסלאמית רק כשזו תגדל לרמה כזו שכבר לא יהיה מדובר בנשים וילדים בסוריה אלא בקיום התרבות האנושית עצמה.